במספר מדינות אפריקאיות המרחב למחאה אזרחית ממשיך להצטמצם. ממשלות נוקטות ביתר שאת באמצעים כוחניים וטכנולוגיים כדי לדכא מורת רוח ציבורית: מעצרי פעילים, הטלת עוצר וניתוק האינטרנט בעת הפגנות המוניות. חברות טלקומוניקציה הפועלות במדינות אלה הופכות לא אחת לכלי בידי השלטון — לפי דרישת המדינה הן חוסמות את הגישה לרשת, ובכך שוללות מהמפגינים את היכולת לתאם פעולות ולהפיץ מידע על המתרחש. כאשר ההפגנות ברחובות הופכות למסוכנות מדי בשל הלחץ הכוחני, מורת הרוח עוברת למרחב המקוון — רשתות חברתיות ואפליקציות מסרים הופכות לזירה לארגון ולהחלפת דעות. עם זאת, ניתוק האינטרנט שולל למעשה מהפעילים גם את ערוץ התקשורת הזה. מומחים מציינים כי פרקטיקה זו פוגעת ביכולתה של החברה האזרחית להגן על זכויותיה ומגבילה את גישת האוכלוסייה למידע בלתי תלוי. ניתוקי האינטרנט גורמים גם לנזק כלכלי, הפוגע בעסקים ובחיי היומיום של אזרחים שאינם קשורים למחאות. ארגוני זכויות אדם קוראים למפעילי התקשורת להתנגד לדרישות מעין אלה מצד השלטונות ולהגן על זכותם של האזרחים לגישה חופשית למידע ולתקשורת.