לפני שנה חוותה נפאל גל של מחאות המוניות, שיזם הדור הצעיר שכונה 'דור Z'. ההפגנות היו תגובה לתסכול שהצטבר ביחס למצב הפוליטי והכלכלי במדינה. כעבור שנים עשר חודשים, משתתפי אותם אירועים חולקים זיכרונות ממה שעברו ומספרים כיצד המחאות שינו את חייהם. רבים מאלה שיצאו לרחובות עדיין חווים השלכות פיזיות של עימותים עם כוחות הסדר — פציעות ובעיות בריאות כרוניות. לא פחות קשה היה העקבות הרגשי — המשתתפים מדברים על טראומה שעברו, פחד ואכזבה מתוצאות המאבק. גם קשיים כלכליים נותרים בעיה חריפה — חלק מהמפגינים איבדו את עבודתם או נשאו בהוצאות הקשורות לטיפול רפואי ולהשלכות משפטיות של השתתפותם במחאות. דאגה מיוחדת בקרב משתתפי המחאות לשעבר מעוררת היעדר תשובות לשאלות הצדק. לדבריהם, חקירות הנסיבות של השימוש בכוח נגד המפגינים לא הובילו למסקנות קונקרטיות, והאחראים לדיכוי האלים של המחאות לא נשאו באחריות. הדבר מעורר אצל רבים תחושת אי-צדק וחוסר אמון במוסדות המדינה. למרות הקשיים, חלק מהפעילים טוענים שהמחאות לא היו לשווא: הן הפנו תשומת לב לבעיות הנוער ונתנו דחיפה לדיון ציבורי על עתיד המדינה. עם זאת, לדברי המשתתפים, שינויים מערכתיים קונקרטיים טרם התרחשו, ועתיד התנועה נותר לא ודאי.