הדיון במצב בבתי הכלא הטורקיים חורג יותר ויותר מגבולות הסטטיסטיקה הפשוטה. לדעת הצופים, הנתונים הכמותיים - מספר האסירים, הצפיפות בתאים, משך תקופות המעצר - אינם נותנים תמונה מלאה של המצב האמיתי במערכת הענישה של המדינה. רק כאשר מאחורי המספרים הללו נחשפים סיפורים אנושיים קונקרטיים - גורלותיהם של אסירים בודדים, תנאי כליאתם, מקרים של הגבלת זכויות - מתאפשרת שיחה עניינית על הפרות זכויות אדם. גישה כזו פותחת גם את הדרך לדיון בפתרונות אפשריים לבעיות הקיימות. ארגוני זכויות אדם הצביעו לא פעם על הצפיפות בבתי הכלא הטורקיים, הקשיים בגישה לטיפול רפואי ולהגנה משפטית, וכן על מקרים של מעצר ממניעים פוליטיים. המעבר מסטטיסטיקה מופשטת לעדויות קונקרטיות מאפשר להעלות שאלות ממוקדות יותר בפני השלטונות והגופים הבינלאומיים. מומחים סבורים כי דווקא האישיות של הבעיה - תשומת לב לגורלותיהם של אנשים ספציפיים, ולא רק לנתונים חסרי פנים - עשויה למשוך תשומת לב רבה יותר למצב במערכת הענישה הטורקית ולעודד רפורמות אמיתיות.