בבישקק, אנשים עם מוגבלויות ממשיכים להתמודד עם מכשולים רבים בחיי היומיום שלהם. תנועה בעיר הופכת לבדיקה אמיתית עבורם בשל היעדר או מצב לא מספק של מסדרונות מרווח, מדרכות, תחבורה ציבורית ואלמנטים אחרים של הסביבה העירונית. ההיבט המובחן של המצב הוא שדווקא אנשים שמתמודדים עם קשיים אלו יומיום דרך ניסיון אישי שלהם יכולים להבחין בפרטים ובבעיות שנותרות בלתי נראות במהלך בדיקות פורמליות של נגישות תשתיות עירונית. התפיסה שלהם את העיר שונה מזו של אנשים ללא הגבלות בריאות — הם שומים דעת לגובה של רבדים, לרוחב של דלתות, לנוכחות של אריחי טקטיליים, למצב של מעליות ולניואנסים אחרים שחיוניים לתנועה נוחה ובטוחה. הבעיה של נגישות הסביבה העירונית לאנשים עם מוגבלויות נותרה רלוונטית לעיר רבות, כולל בישקק. למרות קיום נורמות וסטנדרטים קיימים, בפועל תשתיות לעתים קרובות אינן עומדות בצרכים של אנשים עם ניידות מוגבלת. זה חל לא רק על מרחבים ציבוריים, אלא גם על בניינים למגורים, מערכות תחבורה, מוסדות בריאות וחינוך. מומחים ופעילים בתחום זכויות אנשים עם מוגבלויות מדגישים את החשיבות של מעורבות של אנשים עם מוגבלויות בעצמם בהערכה ובתכנון של תשתיות עירוניות. גישה זו מאפשרת זיהוי של חסמים אמיתיים ומציאת פתרונות מעשיים המחשבים את הצרכים הספציפיים של קטגוריות שונות של אנשים עם ניידות מוגבלת — משתמשי כיסאות גלגלים, אנשים עם ליקויי ראייה ושמיעה, וקבוצות אחרות. המצב בבישקק משקף בעיה רחבה יותר האופיינית לעיר רבות במרחב שלאחר הסובייטי, שם שאלות של עיצוב אוניברסלי וסביבה נגישה החלו להיבחן באופן שיטתי רק לאחרונה יחסית.