הפגנות סטודנטים ממשיכות בסרביה במשך כמעט שנתיים, והפכו לגורם בולט בחיים החברתיים-פוליטיים של המדינה. שאלה מרכזית עומדת מול מארגני והשתתפי התנועה: האם ניתן להפוך פעילות רחובית לכוח פוליטי אמיתי המסוגל להתחרות בבחירות עם השלטון החזק, אשר מתואר כאוטוריטרי. בהקשר זה, חוויית הונגריה נתפסת כדוגמה משכנעת לתנועה הסרבית. ההיסטוריה הפוליטית של הונגריה בעשורים האחרונים מדגימה תרחישים שונים של אינטראקציה בין כוחות אופוזיציה לשלטון דומיננטי — מנסיונות לאיחוד בוחרים במחאה ועד ליצירת מבנים מפלגתיים חדשים המסוגלים להציב אתגר בפני ההנהגה הנוכחית של המדינה. עבור סרביה, השאלה של הפוך מחאה לכוח פוליטי מאורגן בעלת חשיבות עקרונית. התנועה הסטודנטית, ששמרה על פעילותה לאורך תקופה ממושכת, הגיעה לשלב בו ניידות ספונטנית חייבת להשיג צורה מוסדית או בסיכון לאבוד את המומנטום הראשוני שלה. אנליסטים מציינים כי דוגמאות מוצלחות של מעבר מ-מחאה רחובית לפוליטיקה בחירות באזור הן מעטות, מה שהופך את החוויה ההונגרית למיוחדת כנושא לימוד. תוצאת התהליך הזה עלולה לקבוע את המסלול הנוסף של ההתפתחות הפוליטית של סרביה ולהשפיע על איזון הכוחות בין הרשויות לאופוזיציה לקראת הבחירות הקרובות.