NASA משתמשת בניסיונה הרב שנתי ומשדרגת עמדות בדיקה כדי להתמודד עם בעיה נדירה אך חמורה של בטיחות התעופה - הקפאה הנגרמת על ידי טיפות גדולות מקוררות יתר על המידה (SLD). תופעה זו מתרחשת כאשר מטוס נכנס לעננים המכילים טיפות מים גדולות במיוחד שנשארות במצב נוזלי בטמפרטורות מתחת לאפס. עם מגע לפני השטח של כלי הטיסה, טיפות אלה קופאות מיד, ויוצרות קרח בשטחים שאינם מוגנים על ידי מערכות נגד הקפאה סטנדרטיות, מה שעלול להשפיע על האווירודינמיקה וליצור איום על בטיחות הטיסה. אם כי תנאים כאלה נדירים יחסית, הם מהווים סיכון חמור מכיוון שמערכות גילוי והגנה מפני הקפאה קונבנציונליות תוכננו לטיפות קטנות יותר. מהנדסים ומדענים של NASA עובדים על שיפור שיטות הדמיה ובדיקה כדי להבין טוב יותר את התנהגות של טיפות כאלה והשפעתן על מבנה המטוסים. לשם כך, הסוכנות משדרגת את מנהרות הרוח שלה ומנהרות קרח מיוחדות, המאפשרות שחזור של תנאי טיסה בעננים עם טיפות גדולות מקוררות יתר על המידה. הנתונים המתקבלים יעזרו ליצרני מטוסים וגופים רגולטוריים, כולל הממשלתית האמריקאית לתעופה אזרחית (FAA), לשפר את תקני הסמכה של מטוסים ומערכות גילוי הקפאה. מחקר NASA מכוון להרחבת הבסיס המדעי הנדרש לפיתוח מודלים מדויקים יותר וטכנולוגיות נגד הקפאה יעילות יותר, אשר בסופו של דבר צריכות להעלות את רמת הבטיחות הכוללת של תחבורה אווירית.