רשויות בנגלדש הגבילו את משך חופשת הלידה ל-120 ימים החל מאפריל 2026, צעד חיובי למיליוני נשים עובדות במדינה. עם זאת, עבור עובדות במפעלי בגדים—אחד מהענפים הגדולים ביותר בכלכלה הלאומית, המעסיק בעיקר נשים—הארכת החופשה אינה פותרת בעיה יסודית יותר: מה לעשות עם הילד לאחר חזרה לעבודה. משמרות בתאגידי טקסטיל נמשכות לעתים קרובות 10 עד 14 שעות, והתשתית לטיפול בילדים ברוב המפעלים אינה קיימת או מוגבלת מאוד. עובדות נאלצות או להשאיר תינוקות בטיפול קרובי משפחה, המתגוררים לעתים קרובות בערים או כפרים אחרים, או להעסיק מטפלות, מה שלמשפחות רבות בעלות הכנסה נמוכה מהווה נטל כלכלי בלתי יכול. מומחים וארגוני זכויות אדם מצביעים על כך שללא יצירת רשת של מעונות וחדרי טיפול בילדים ישירות בתחומי התאגידים או בקרבתם, הארכת חופשת הלידה תישאר מדידה חלקית. הם מציינים כי תוכניות דומות במדינות אחרות בעלות תעשיית טקסטיל מפותחת הוכיחו יעילות בהפחתת מחזור כוח אדם ושיפור רחוקות העובדות וילדיהן. תעשיית בגדים בנגלדש מעסיקה מיליוני אנשים והיא אחד המקורות העיקריים להכנסות יצוא של המדינה. עם זאת, תנאי העבודה בתחום זה זכו להערות מתינים של משקיפים בינלאומיים במשך זמן רב, כולל שאלות של בטיחות, אורך יום העבודה והגנה חברתית של עובדים. שאלת ארגון הטיפול בילדים של עובדות הופכת לפריט נוסף ברשימת הבעיות החברתיות הלא פתורות בענף, הדורשות תשומת לב גם מצד המדינה וגם מצד בעלי התאגידים.