הצפות שהתפרצו בנפאל גרמו נזק חמור לבתים למגורים, לכבישים ולתשתיות אחרות באזורים שנפגעו בארץ. אלפי תושבים מקומיים איבדו את מעונם ואת יכולתם להשתכר, שכן בתים וחלקים שסיפקו דן קריסו. ההחלמה מסובכת לא רק בגלל היקף ההרסים אלא גם בגלל בעיות בארגון סיוע לפגועים. מומחים וצופים מציינים חוסר שקיפות בהתחלקות משאבים הומניטריים: היעדר נתונים מדויקים לגבי מי קיבל תמיכה ובאיזה סכום מקשה על הערכת הצרכים האמיתיים של האוכלוסייה ועל תכנון יעיל של מאמצי ההחלמה. כדי שהעזרה תגיע לנזקקים ביותר, נדרשת מערכת ברורה יותר לרישום משקי בית שנפגעו, תיעוד היקף הנזק וניטור העזרה שכבר ניתנה. ללא בסיס נתונים כזה, רשויות וארגונים הומניטריים סוכנים בכפילות המאמצים באזורים מסוימים תוך הזנחת אחרים. לצד סיוע מיידי לפגועים—הספקת מגורים זמניים, מזון ותמיכה רפואית—מומחים קוראים לפיתוח תוכנית שיקום ארוכת טווח. תוכנית כזו צריכה לכלול לא רק שיקום בתים ותשתיות אלא גם אמצעים להשבת מקורות הכנסה לתושבים מקומיים, שרבים מהם איבדו את אמצעי קיומם בגלל הרס של קרקעות חקלאיות, סדנאות ונקודות מסחר. המצב בנפאל מדגיש בעיה רחבה יותר הרלוונטית למדינות רבות הנתונות לאסונות טבע: תגובה יעילה לאסונות דורשת לא רק גיוס משאבים אלא גם מנגנונים שקופים להתחלקותם, כמו גם אסטרטגיה מתואמת לשיקום ארוך טווח של אזורים שנפגעו.