הפסקות אינטרנט הפכו לכלי נפוץ בארסנל של ממשלות אפריקאיות לשליטה בהפגנות ציבוריות ובתהליכים בחירוניים. רשויות במספר מדינות בכל היבשת פונות באופן קבוע לחסימת גישה לרשת, תוך התייחסות לכך כדרך לניהול זרימות מידע בתקופות של מתח פוליטי. בשנת 2024, הוועדה האפריקאית לזכויות אדם ועמים אימצה החלטה מיוחדת העוסקת בבעיית הפסקות אינטרנט במהלך בחירות. המסמך מסווג אמצעים כאלה כהפרות של זכויות בסיסיות—חופש ביטוי וגישה למידע. ההחלטה הזו היוותה צעד חשוב בהכרה בבעיה ברמה על־לאומית. עם זאת, למרות ההחלטה המאומצת, מערכת המשפט של היבשת עדיין חסרה מנגנונים יעילים המסוגלים לעצור את התרגול של הפסקות או להחזיק ממשלות אחראיות על פניה אליהם. בתי משפט בתחומי שיפוט שונים מתמודדים עם קשיים בבדיקת תיקים כאלה, וכיוצא בזה של החלטות של גופים בינלאומיים נשאר בעייתי. מומחים מציינים פער בין העקרונות המוכרזים של הגנה על זכויות דיגיטליות לבין התרגול המשפטי בפועל. בזמן שמסגרות חקיקה ושיפוטיות מסתגלות למציאויות חדשות, ממשלות ממשיכות להשתמש בשליטה על תשתיות אינטרנט כאמצעי לניהול סנטימנט ציבורי, במיוחד בתקופות רגישות—בחירות והפגנות המוניות. המצב מעלה שאלה לגבי הצורך לפתח כלים משפטיים יעילים יותר להגנה על זכויות דיגיטליות של אזרחים ביבשת.