תופעת אל-ניניו, המקושרת לחימום מימי פני הים בחלק המשווני של האוקיינוס השקט, מעוררת שרשרת של שינויי מזג אוויר המשפיעים על אזורים טרופיים בכל העולם. לפי נתוני תצפיות, גל השריפות החל באסיה המשוונית, שם הבצורת יצרה תנאים נוחים לשריפות ביערות ובאדמות כללית. לאחר מכן, מצב דומה החל להתפתח בחלקים המרכזיים והמזרחיים של אמזונס — אחד מנחלי היער הטרופיים הגדולים ביותר על הפלנטה. אל-ניניו משבש את מחזורי הגשמים המוכרים, ומקטין את כמות הגשמים באזורים מסוימים ומעלה את הטמפרטורה, ויוצר תנאים שבהם הצמחייה הופכת פגיעה יותר לשריפה. באמזונס, שריפות כאלו מייצגות סיכון מיוחד, שכן היער משחק תפקיד מרכזי בספיגת דו-תחמוצת הפחמן וברגולציה של האקלים הגלובלי. מדענים מציינים כי השילוב של תנודות אקלים טבעיות עם השפעה אנתרופוגנית — כולל קטיעת יערות לחקלאות — מעצים את הסיכונים של שריפות גדולות באזור. ניטור של המצב ממשיך, כשמומחים עוקבים אחר התפתחות מוקדי שריפה והשפעתם הפוטנציאלית על המערכת האקולוגית ופליטות גזי חממה לאטמוספירה.