בקהילות הפרואניות קוטיווירני ואוביירי, הממוקמות באגן האמזונס, תושבים ילידים לקחו על עצמם אחריות להגן על אדמותיהם מפני שריפות יער. תופעת האקלים של אל ניניו החריפה את תנאי היובש באזור, מה שהוביל לעלייה במספר ובעוצמת השריפות ביערות הטרופיים. קהילות מקומיות, שטריטוריותיהן תלויות באופן מסורתי בשימור הקוסיסטם ​​של היער, מארגנות אמצעים משלהן למניעה וכיבוי שריפות. בשבילם, האמזונס מייצגת לא רק מקור משאבים אלא גם חלק בלתי נפרד מהזהות התרבותית וסגנון החיים שלהם. המצב מסובך בגלל מזג האוויר היבש שנגרם על ידי אל ניניו, אשר מגביר את הסיכון של התפרצויות אש חדשות ומקשה על מאבקים בשריפות קיימות. תושבים ילידים נאלצים לפעול תחת תנאים של משאבים מוגבלים, בהסתמכות בעיקר על מאמציהם שלהם וידע מסורתי של ניהול טריטוריות יער. בעיית שריפות היער באמזונס בעלת משמעות רחבה יותר, שכן אזור זה ממלא תפקיד חשוב בשיווי המשקל האקלימי הגלובלי, וממלא תפקיד של ספוג פחמן דו חמצני גדול. המאמצים של קהילות מקומיות להגן על היער נתפסים כחלק ממאבק גדול יותר נגד השלכות של שינוי אקלים, שמשפיע לא רק על פרו אלא על כל היבשת דרום אמריקה.