בעיר קולומביאנית פרייירה, רעידת אדמה השאירה ללא בית אנשים רבים שהשכירו חדרים בבסיס לטווח קצר. בניגוד לתושבים קבועים שנפגעו מההרסות, קטגוריה זו של האוכלוסייה נשארה מחוץ למערכת התמיכה וההסיוע של המדינה. הנפגעים נאלצים להיות צפופים במחנה שהוקם ספונטנית שכבר עמוס יתר על המידה. תנאי הדיור שם רחוקים מלהיות נורמליים: הריכוז של אנשים יוצר סיכון מוגבר להתפשטות מחלות זיהומיות, ותנאים סניטריים משאירים הרבה להיות רצויים. המיוחד של המצב טמון בעובדה שאנשים אלה נשארים כמעט שלא שונים על ידי הרשויות המקומיות. מכיוון שהם לא היו בעלי נכסים או שוכרים לטווח ארוך, מנגנוני ההסיוע הרשמי לנפגעי כارثות לא חלים עליהם. זה יוצר חולשה נוספת עבור קבוצת אוכלוסייה שכבר נפגעה. המצב מדגיש בעיה רחבה יותר של הגנה על תושבים זמניים ושוכרים לטווח קצר במקרה של חירום. היעדר סטטוס רשמי ומסמכים המאשרים את מקום המגורים למעשה שוללים מהם גישה לסיוע הומניטרי, פיצוי ודיור זמני המסופקים לקטגוריות אחרות של נפגעי כارثות. עדיין לא ברור האם רשויות מקומיות או לאומיות של קולומביה ננקטו צעדים להתמודד עם הבעיה של קבוצת נפגעים זו, או האם תוקם מערכת להצגת דין וחשבון ותמיכה באנשים שנפלו דרך הסדקים של מבנים רשמיים של הקלה לאחר אסון.