מחבר המאמר טוען כי השטחים הפלסטיניים הפכו למעשה לשטח בדיקה לטכנולוגיות משטר ופיקוח המפותחות על ידי חברות טכנולוגיה גדולות בשיתוף פעולה עם הרשויות הישראליות. מערכות זיהוי פנים, מאגרי נתונים ביומטריים, אלגוריתמים של משטר חזוי וכלים להגבלת תנועה נבדקים תחילה בתנאי כיבוש ולאחר מכן משמשים בשימוש במדינות אחרות בעולם, לפי דברי המחבר. החומר מדגיש כי טכנולוגיות כאלה אינן נשארות תופעה מקומית: לאחר בדיקה על האוכלוסייה הפלסטינית, הן מתרחבות ומוחלקות כפתרונות מסחריים לביטחון, בקרת גבולות ותחזוקת סדר חוקי במדינות אחרות. המחבר מציין הקבלה בין הניסיון בפלסטין למה שהוא מכנה "מגמה עולמית של אוטוריטריזם דיגיטלי", ומציין כי מדינות רבות מיישמות בהדרגה יותר ויותר אלמנטים של משטר המוני תחת התירוץ של הלחמה בטרור או בפשע. תשומת לב מיוחדת ניתנת לתפקיד של קורפורציות טכנולוגיה גדולות, המהוות לדעת המחבר אחריות בפיתוח והפצה של כלים כאלה, לעתים קרובות ללא פיקוח ציבורי מספיק והערכה אתית של ההשלכות. הטקסט מבטא דאגה לכך שניסיון שנצבר בתנאים של קונפליקט וכיבוש הופך לתבנית לבניית מערכות בקרה על אזרחים במדינות דמוקרטיות. המחבר קורא להפנות תשומת לב לתהליך זה כדוגמה מתריעה למקום אליו פיתוח בלתי מבוקר של טכנולוגיית משטר בקנה מידה עולמי עלול להוביל.